Suchergebnisse

"Für keine andere Krisensituation, in die ein Mensch geraten kann, gibt es im Judentum eine so reiche Tradition von Ritualen und Vorschriften wie für Trauer. Die jüdischen Trauerriten stellen einen Gegenentwurf zum heute weit verbreiteten Umgang mit Verlust und Trauer dar. Oft finden Trauernde in der modernen Welt keinen angemessenen Raum, in dem sie ihrer Trauer Ausdruck verleihen können und meinen, den gesellschaftlichen Erwartungen gemäß, weiter funktionieren zu müssen. Sie ziehen sich mit ihrer Trauer in Isolation und Anonymität zurück. Die jüdischen Trauervorschriften hingegen schützen Trauernde vor Isolation und geben ihnen Halt. Die Autoren zeigen, wie im Judentum Trauernde durch die unterschiedlichen Phasen des Trauerprozesses begleitet und in die nun veränderte Welt zurückgeführt werden. Dabei unterstützen verlustorientierte und wiederherstellungsorientierte Traditionen die Trauerarbeit und sind damit eine Trauerbegleitung, die vor komplizierten Trauerverläufen schützen kann." (Verlagsinformation)

פתח דבר -- נשים במשרות רבניות -- עלייתן וקריאתן של נשים לתורה בציבור -- נספח בעניין עליית נשים לתורה -- קריאת פרשת שקלים על ידי אשה -- קריאת פרשת זכור על ידי אשה -- פרשת פרה מדאורייתא או מדרבנן וחיובן של נשים בקריאתה -- פרשת שקלים זכור והחדש לפי מנהג ארץ ישראל -- אשה כסנדקאית -- האם אשה יכולה להיות מוהלת? -- נשים שוחטות -- נשים בכתיבת ו/או הכשרת ספר תורה -- האם אשה יכולה לומר 'כל נדרי' ברבים? -- האם אשה רשאית לתקוע בשופר בראש השנה בציבור? -- האם רשאית אשה לומר קדיש בציבור בימי אבלה? -- האם נשים רשאיות ללבוש ציצית? -- לתולדות חגיגית ה'בת מצווה' -- אחרית דבר -- הערות.

"בשיחה מזמין אותנו אמיר אור למגוון רחב של תחומי עיון וחקירה: היסטוריה, חברה, מקרא, דתות, ספרות, שפה ופילוסופיה. כתיבתו התייחדה לאורך השנים כקול רענן, ומקורי בשיח התרבות בארץ, ומציעה מבחר נושאים לא קונוונציונלי לצד התבוננות חדשה ולעתים נון־קונפורמיסטית בסוגיות ויצירות קלסיות. הארודיציה והמנעד המחקרי של אור ניכרים בכתיבתו, ועם זאת הוא אינו כותב בז'רגון אקדמי, ומסותיו קולחות, מדברות, ופונות אל שוחרי התרבות והדעת באשר הם. רבים ממאמריו הם בבחינת חידוש בכיכר העיר של התרבות הישראלית. המסות והמאמרים התפרסמו מאז 1988 בבמות תרבות וספרות מרכזיות, ביניהן "הארץ", "ידיעות אחרונות", "דבר", "מעריב", "זמנים", "פוליטיקה", "הליקון", "חדרים" ו"עכשיו", וכן בתרגום, בכתבי עת באירופה, ארה"ב ויפן"--